"כשהחיילים שלי נפצעים וחוזרים – גם אני חוזר. אין שאלה בכלל"

ראיון עם לוחמי תומר גבעתי – רגע לפני כניסה לעזה: על הרוח, הכאב, האמונה והיחד של החיילים החרדים שנמצאים בחזית

רגע לפני הכניסה לעומק הרצועה, חיילי תומר גבעתי – בהם לוחמים חרדים שמשרתים במסלולים ייעודיים – מספרים על מה שמחזיק אותם מבפנים. על הערכים, האחווה, הרגעים הקטנים שנותנים כוח, והבחירה להמשיך למרות הכול.

"אתה רואה בעיניים שלהם שהם יודעים למה הם כאן"

מה אתה רואה בלוחמים החרדים שאתה משרת איתם?

“אני אגיד את זה הכי פשוט – אני רואה רק יתרונות. יש בלוחמים החרדים ערכים חזקים, מסירות, חינוך, משמעת פנימית, זה בולט מאוד. הם נכנסים למשימות עם ראש מורם, עם כוונה, עם עומק. אתה רואה בעיניים שלהם שהם יודעים למה הם כאן. זה לא רק מקצוע – זו שליחות.”

אתה עצמך נפצעת בקרבות קודמים, ובכל זאת חזרת מהר לשטח. למה?

“נכון, נפצעתי. זה היה קשה, פיזית ונפשית. אבל ברגע שנפצעתי, הדבר הראשון שחשבתי עליו היה החיילים שלי.
אמרתי לעצמי – אם הם נפצעים וחוזרים, אין סיבה שאני אשב בבית. יש פה משהו חזק שקורה – אחד סוחב את השני. אני לא יכול להישאר מאחור כשהם הולכים קדימה.”

פתאום הכול מקבל פרופורציות

יש רגע מסוים שנחרט לך בלב בזמן השהות בגזרה?

“כן. רגע אחד במיוחד – כשאתה בגאבליה, על קו הגדר, מוריד את הראש לרגע ומסתכל אחורה… ורואה את שדרות.
ופתאום הכול מקבל פרופורציות. אתה מבין בדיוק למה אתה פה. אתה שומר על החיים של אנשים, ממש כך. אין מילה אחרת – זה מגן דוד אמיתי.”

כמפקדים, איך אתם שומרים על הלוחמים החרדים בתוך הסביבה הלוחמת?

“אנחנו בונים את זה בצורה מאוד מדויקת. נותנים להם את כל הפלטפורמה – אוכל כשר למהדרין, זמני תפילות, אווירה שמכבדת את הרוח שהם באו איתה מהבית. אנחנו לא מבקשים מהם לוותר על הזהות שלהם – להפך. רוצים שיישארו עם הערכים האלה. כי חייל שלא מתבייש בזהות שלו – הוא חייל חזק יותר.”

אף אחד לא לבד

מה הדבר שהכי מחזק אתכם בשטח, ברגעים הקשים?

“הביחד. אנחנו מתמודדים עם הכול ביחד – עם הפחד, עם העייפות, עם חוסר הוודאות. אין פה אחד לבד. כל אחד סוחב את השני, מרים אותו, מזכיר לו למה באנו. זו אחווה אמיתית, לא מהסוג שמדברים עליו בפוסטרים – אלא זו שבאה לידי ביטוי כשאתה עומד באפלה, רטוב, עייף – ומישהו אומר לך: ‘אני פה איתך’.”

אם הייתם צריכים לשלוח מסר לציבור החרדי שצופה בכם מהבית – מה הייתם אומרים לו?

“שאנחנו כאן בזכות מה שגדלנו עליו בבית. אנחנו לא עזבנו את הערכים – אנחנו פשוט מיישמים אותם במקום אחר. וזה לא קל. אבל זו שליחות. ואנחנו מבקשים – תתפללו עלינו. תאמינו בנו. ואל תשכחו – גם אם אנחנו עם נשק ביד, אנחנו נשארנו מי שאנחנו.”