פרשת כי תצא פותחת בפסוק: "כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ, וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ, וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ." (דברים כ"א, י') פסוק זה, המדבר על מלחמת מצווה, טומן בחובו יסוד עמוק הנוגע לא כל אחד ואחד.
מלחמת מצווה היא לא רק פעולה פיזית של מלחמה, אלא גם תהליך רוחני של כיבוש יצר הרע במלחמה האישית שנמצאת תמיד בלב.
איך יוצאים למלחמה?
במבט ראשון, הפסוק מדבר על יציאה למלחמה. יציאה למבצע מחייבת תכנון מדוקדק, היערכות טקטית, ואיסוף מודיעין. וכמו במלחמה פיזית, כך גם במלחמת היצר, על מנת להתמודד מולו, נדרשת הכנה, לימוד, התבוננות תמידיים על מנת להיות מוכן כל העת למלחמה.
הפרשה מתארת מלחמה נגד 'אויב', אך על פי תורת החסידות, "אויבך" מתייחס גם לכוחות האפלים שבתוכנו, ליצר הרע. המלחמה החיצונית היא השתקפות של המלחמה הפנימית. אנו נדרשים לא רק להילחם באויב שמחוץ לנו, אלא גם לכבוש את ה'יצרים' שלנו. "וְנָתְנוֹ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ" – הניצחון אינו רק בזכות הכוח הפיזי או הנשק, אלא בזכות סייעתא דשמיא, בזכות הרוח וקדושת המחנה.
מהי שבית השבי?
הפסוק ממשיך: "וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ". על פי פשט הפסוק, שבי הוא לקיחת שבויים. אולם על פי החסידות, השבי הוא הניצוצות הקדושים שירדו ונשבו בתוך הקליפות (כוחות הטומאה). כל חפץ בעולם הזה, כל פיסת מציאות, מכילה ניצוץ אלוקי. מטרת העבודה שלנו היא לשחרר אותם מהשבי. כיצד? על ידי שימוש נכון בהם, ועל ידי התרוממותם לקדושה.
בצבא, שבי הוא חייל או נשק שנפל בידי האויב. המטרה היא להשיבו למקומו הראוי. כך גם בעבודת ה': הניצוצות האלוקיים הם נכס יקר שנפל ל'שבי' החול. מלחמת המצוות שלנו היא לשחררם על ידי בירור החומריות. כשאנו משתמשים בכסף, זמן או כל חפץ אחר למטרות קדושות, אנו למעשה "שובים את שביו" ומחזירים את אותו ניצוץ אלוקי למקומו הראוי.
כשאנו מביטים על מלחמת "חרבות ברזל", הארוכה והקשה בתולדות עמנו לאחר שובנו לארצנו, אנו רואים בבירור את ההשתקפות של דברי התורה והחסידות במציאות.
וְנָתְנוֹ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ
לצד הקושי הרב והעצום על נפילתם של הגיבורים והקדושים במערכה, עליהם אנו בוכים ומתפללים לעילוי נשמתם, אנו עדים ללא הרף לניסים גלויים של סייעתא דשמיא. חיילים שיוצאים ללא פגע מאירועים בלתי אפשריים, מידע מודיעיני שמגיע ברגע הנכון, ועוד ועוד.
זהו המימוש של "וְנָתְנוֹ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ" – ההכרה שהכוח הוא מלמעלה, ושעם ישראל נלחם לא רק בזכות כוחו, אלא גם בזכות הקדושה והאמונה שבו. הלוחמים שלנו הם שליחי הקב"ה, להגנה על עם ישראל.
לסיום, יהי רצון שנזכה לראות בפרשתנו מתקיימת גם במציאות. שנזכה להשיב את השבויים במהרה לביתם, שנזכה לראות ברפואה שלמה את כל הפצועים, ושכל החיילים והחיילות ישובו לביתם בשלום, ללא פגע. ויתקיים בנו הפסוק "וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ, וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד", מתוך שלמות אמיתית של הגוף והנפש.
שבת שלום!
סא"ל אביגדור דיקשטיין, ראש ענף חרדים