אחי היקרים חיילי ולוחמי צבא ההגנה לישראל.
שבת זו, פרשת 'ויחי', שהיא גם "שבת חזק", בה אנו חותמים את ספר בראשית, ספר הישר והאבות.
המעבר הזה בין חיי האבות לבין הפיכתנו לעם בתוך כור ההיתוך של מצרים, נושא בחובו מסר עמוק השייך לכל אחד ואחד. הפרשה פותחת במילים "וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה", והשאלה המתבקשת היא: מדוע דווקא פרשה העוסקת בפטירתו של יעקב ובסיום חיי האבות נקראת בשם "וַיְחִי"? תורת החסידות מבארת כי חיים אמיתיים נמדדים דווקא כאשר הם משתקפים במציאות הפוכה להם. דווקא ב"ארץ מצרים", המקום המייצג את הגלות והמצרים (מלשון מיצר וגבול), התגלו שבע-עשרה שנותיו הטובות ביותר של יעקב, משום שבהן הוא פעל להקים את "ישיבת גושן" – הוא הטמיע את חיי התורה בתוך החושך המצרי והכין את התשתית לבניו שישרדו את הגלות.
רש"י בתחילת הפרשה מציין, שזוהי פרשה "סתומה", שאין בה רווח מהפרשה הקודמת. חז"ל אומרים שנסתמו עיניהם ולבם של ישראל מצרת השעבוד, אך בחסידות מבואר שזהו גם רמז לכוח ה"עצמי" של יהודי, כוח שנסתם ונחבא עמוק בפנים ואינו מושפע משום לחץ חיצוני. כאשר אנו קוראים בסיום הפרשה "חזק חזק ונתחזק", אנו בעצם מחברים את ה"חזק" של האבות, הכוח הרוחני האינסופי אותו ירשנו, ל"חזק" של השבטים, כוח של עם מאורגן, לוחם ופועל במציאות.
כחיילים בצה"ל, אנו חווים לעיתים את הקושי בבחינת 'פרשה סתומה' העומס המבצעי, את דחק המלחמה ואת הריחוק מבית המדרש. אך עלינו לזכור שה'ויחי' האמיתי שלנו מתגלה דווקא שם. חייל שמשלב תורה וצבא מבין שהשירות שלו בקו האש אינו רק "הישרדות", אלא הוא המשך ישיר של חיותו של יעקב אבינו. כפי שכתוב "מה זרעו בחיים אף הוא בחיים", כך כאשר חייל עומד על משמרתו מתוך הכרה שהוא מגן על עם ישראל בארץ ישראל, ולא משנה באיזה מערך או תפקיד, הוא הופך את כל מציאות ה"מצרים" של היומיום לקדושה, ל'ארץ גושן'.
בברכותיו של יעקב לבניו אנו מוצאים את המודל המושלם לשירות בצבא הגנה לישראל: יהודה הוא האריה המנהיג, זבולון לחוף ימים באוניותיו, וגד – "גְּדוּד יְגוּדֶנּוּ וְהוּא יָגֻד עָקֵב". יעקב מלמד אותנו שלכל שבט, לכל יחידה ולכל חייל יש תפקיד ייחודי במערכת הכוללת, אך כולם יחד מהווים את חתימת ספר בראשית.
השילוב של "חזק" בתורה ו"חזק" בשדה המערכה הוא שמבטיח לנו את הניצחון. כל דף גמרא שחייל לומד בין משימה למשימה, וכל תפילה שנאמרת מתחת לקסדה, הן ה"שבע-עשרה שנה" שמאירות את חשכת המלחמה בחיות של קדושה. אנו חותמים את ספר בראשית בתחושת גבורה, בידיעה שגם כשהפרשה "סתומה" והמערכה קשה, הלב היהודי פועם בעוז ומתוך כך אנו שואבים כוח לעמוד מול כל אויב.
מברך אתכם, ברוח ה'חזק חזק ונתחזק', שהקב"ה ישמור אתכם מכל רע, יאיר את דרככם וישלח ברכה והצלחה בכל משימותיכם.
יהי רצון שהפצועים הגיבורים יזכו לרפואה שלימה ומהירה, רפואת הנפש ורפואת הגוף, ושתזכו כולכם לחזור לביתיכם לשלום, בריאים ושלמים, עטורי ניצחון וגאווה יהודית. שנזכה לראות במו עינינו כיצד גבורת האבות וברכת השבטים מתממשות בנו לניצחון מוחלט ולשלום אמת. ויתקיים בנו פסוק הסיום המבטא את הקשר הנצחי וההבטחה לשמירה:
"לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי ה'" (בראשית מט, יח).
בברכת חזק חזק ונתחזק, לשירות משמעותי ומנצח!