אחים יקרים חיילים ולוחמים.
אנו זוכים בשבת זו לעסוק בפרשת 'בשלח', היא שבת שירה, הפרשה המהווה את נקודת המפנה ההיסטורית והרוחנית של עם ישראל, מהפיכה מעם של עבדים ל"ממלכת כוהנים וגוי קדוש" הבוטח בה' ונלחם את מלחמותיו.
הפסוק הפותח, "וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם וְלֹא נָחָם אֱלֹקִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים", מעורר שאלה עמוקה שנדונה רבות בתורת החסידות, מדוע התורה תולה את השילוח בפרעה ("בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה") בשעה שהגאולה היא כולה מעשה ידי שמיים? חסידות מבארת, כי גאולה אמיתית אינה רק בריחה מהרע, אלא בירור הרע עד כדי כך שגם ה"קליפה" (פרעה) בעצמה נאלצת להכיר בריבונות האלוקית ולשלח את ישראל. זהו המודל של "בירור המציאות", המטרה אינה רק לנצח את האויב, אלא להביא למצב שבו החושך עצמו מאיר.
העומק מתעצם בנס קריעת ים סוף ובשירה שבאה בעקבותיו. חז"ל אומרים שעל הים ראתה שפחה מה שלא ראה הנביא יחזקאל בן בוזי, ומוסבר שהנס לא היה רק בקיעתו הפיזית של הים, אלא בביטול ה"כיסוי": הים, המייצג את עולם ה"עלמא דאתכסיא" (העולם המכוסה שבו האלוהות מוסתרת), הפך ליבשה, ל"עלמא דאתגליא". השירה היא פריצה של הנשמה שרואה את האמת האלוקית בתוך הטבע. אך מיד לאחר השירה, אנו נתקלים במלחמת עמלק: "וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִים". כאן טמון יסוד קריטי וחשוב לכל לוחם. עמלק מייצג את ה"ספק", את הקרירות (מלשון "אשר קרך") שבאה לקרר את ההתלהבות של השירה. המלחמה בעמלק דורשת שילוב של משה רבינו על ראש הגבעה ויותר מזה, את יהושע ובחורי ישראל שנלחמים פיזית בשדה המערכה. פנימיות התורה מדגישה שדווקא "בחר לנו אנשים וצא הלחם" מלמד שהגאולה דורשת פעולה אנושית גשמית ששואבת את כוחה מהרמת הידיים של משה לכיוון השמיים.
כחיילים בצבא הגנה לישראל, המשלבים תורה וצבא, אנו חיים את המתח שבין שירת הים למלחמת עמלק בכל יום. השליחות שלנו בצהל, במשרד, בשטח ואף בקו האש, היא ה"צא הלחם בעמלק" שלנו. כפי שהרבי הדגיש בשיחותיו לחיילים, הגבורה הצבאית אינה סותרת את הביטחון בה', אלא היא הכלי הגשמי שדרכו מתבצע הנס. חייל המשלב תורה וצבא מבין שאין "חול" בשירותו; כשהוא אוחז בנשק מתוך הכרה שהוא מגן על עם ה', הוא הופך את המלחמה עצמה לחלק מהשירה הגדולה. השילוב שבין ה"סולם" של משה (התפילה והתורה) לבין ה"חרב" של יהושע (הטקטיקה והלחימה) הוא הסוד של "ה' יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִשׁוּן". התורה היא המצפן והחיוּת, והצבא הוא היד המבצעת את הצדק האלוקי בעולם.
אנו נמצאים כעת בשבת שירה, בעיצומה של מערכה מול עמלק של דורנו, המנסה לקרר את האמונה והזכות שלנו על הארץ. זכרו כי כוחנו נובע מהשירה הפנימית שלא פוסקת – מהאמונה ש"עָזִּי וְזִמְרָת יָ-הּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה". אני נושא תפילה וברכה מעומק הלב לכל אחינו החיילים הגיבורים הנמצאים כעת בחזית, בקו האש ובכל משימה מבצעית; שהקב"ה ישמור את צאתכם ואת בואכם, יחזק את ידיכם בעוז ותעצומות, וישלח ברכה והצלחה בכל משימותיכם להכניע את אויבינו ולהביא שלום אמת לארצנו.
יהי רצון שהפצועים הגיבורים יזכו לרפואה שלימה ומהירה, רפואת הנפש ורפואת הגוף בתוך שאר חולי ישראל, ושתזכו כולכם לחזור לביתיכם בריאים ושלמים, ונזכה לשיר יחד את השירה העשירית בגאולה השלימה. ויתקיים בנו פסוק הגבורה המלווה אותנו מיציאת מצרים ועד היום:
"מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם ה' מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ נוֹרָא תְהִלֹּת עֹשֵׂה פֶלֶא" (שמות טו, יא).
בברכת חזק ואמץ, לשירות מקדש שם שמיים ולניצחון מוחלט!