צה״לאכ״א
לאיזור האישי
טורים אישיים

מהו החידוש של פרשת נשא ביחס לקבלת התורה?

​אחים יקרים חיילים ולוחמים. השנה בע"ה אנו חווים את החיבור המופלא והעילאי שבין חג השבועות, זמן מתן תורתנו, לבין פרשת 'נשא', הפרשה הארוכה ביותר בתורה, הבאה תמיד כהמשך ישיר והשלמה לאורו של מעמד הר סיני. חיבור זה מעורר שאלה יסודית: מהו החידוש של פרשת נשא ביחס לקבלת התורה? הפרשה פותחת בציווי "נָשֹׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי […]

21 במאי 2026סא"ל אביגדור דיקשטיין

​אחים יקרים חיילים ולוחמים.
השנה בע"ה אנו חווים את החיבור המופלא והעילאי שבין חג השבועות, זמן מתן תורתנו, לבין פרשת 'נשא', הפרשה הארוכה ביותר בתורה, הבאה תמיד כהמשך ישיר והשלמה לאורו של מעמד הר סיני.

חיבור זה מעורר שאלה יסודית: מהו החידוש של פרשת נשא ביחס לקבלת התורה? הפרשה פותחת בציווי "נָשֹׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי גֵרְשׁוֹן גַּם הֵם לְבֵית אֲבֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם", וחסידות מדגישה שהמילים "גַּם הֵם" באות לרבות את מי שנראים לכאורה רחוקים או נמוכים יותר במעלה הרוחנית.

בעוד שבמתן תורה חווינו גילוי מלמעלה למטה, שבו הקב"ה כפה עלינו הר כגיגית, הרי שפרשת נשא מלמדת אותנו על "נשיאת ראש", להרים את מציאות העולם הזה, את חיי המעשה, הלוגיסטיקה והשמירה על המשכן (תפקידם של בני גרשון ומררי), ולהפוך אותם לחלק בלתי נפרד מהקודש.

כאשר אנו מתבוננים בתנאי המכריע שאיפשר את מתן התורה, כפי שרש"י מביא על הפסוק "וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר", "כאיש אחד בלב אחד", אנו רואים דבר מיוחד ביותר, אחדות זו איננה מחיקת ההבדלים בין חלקי העם, אלא אדרבה: פרשת נשא מפרטת את קורבנות הנשיאים, שבהם כל נשיא שבט הביא בדיוק את אותו הקורבן הגשמי, אך המשמעות הפנימית והכוונות של כל שבט ושבט היו שונות ומותאמות לאופיו המיוחד.

האחדות האמיתית מתגלה כאשר כל הגוונים השונים, כל הכוחות המגוונים, מתלכדים למטרה אחת עליונה, להיות כלי להשראת השכינה. ברגע שעם ישראל נמצא במצב של ביטול הדדי ומחויבות מוחלטת לכלל, אז ורק אז, הם ראויים לקבל את התורה ולהיות ל"צבאות השם".

היסוד הזה נוגע בנימי נפשנו דווקא בימים אלו, שבהם אנו עומדים עדיין בעיצומה של מלחמת התקומה, מערכה כבדה ומתמשכת על קיומנו ועל דמותנו בארץ הקודש. המלחמה הזו מוכיחה לנו יום-יום שאין לנו ברירה אלא להיות "כאיש אחד בלב אחד". האויב אינו מבחין בין שבט לשבט או בין דעה לדעה, ותשובת המשקל שלנו חייבת להיות אחדות שלמעלה מן הטעם ודעת, אחדות שיונקת את כוחה מאותו מעמד נשגב לרגלי הר סיני.

הערובה לניצחון בחזית הגשמית היא האחדות והערבות ההדדית בחזית הרוחנית. כאשר החיילים בשטח, המגיעים מכל חלקי האומה, נלחמים שכם אל שכם, חולקים את אותו הנגמ"ש ומגבים זה את זה במסירות נפש, הם מקיימים בגופם את המצב של "וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל", חניה מתוך אחדות אמת.

כחיילים חרדים בצבא הגנה לישראל המשלבים תורה וצבא, פרשת נשא וחג השבועות הם המצפן שלכם בתוך המערכה. פרשת נשא מכילה בתוכה את ברכת כוהנים, שבה נאמר "יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם".

חז"ל מלמדים אותנו שאין כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום. השילוב של תורה וצבא פירושו שאתם נושאים את הנשק ביד אחת ואת ה"אנכי ה' אלקיך" בלב, ומבינים שכל תפקיד בצבא, בין אם הוא בחזית הלחימה הלוהטת ובין אם הוא במערכי הלוגיסטיקה והתומכ"ל, הוא חלק בלתי נפרד מהמשימה העיקרית הגנה על עם ישראל בארץ ישראל. מסירות הנפש שלכל חייל וחייל בתקופה זו של מלחמת התקומה היא ה"נעשה ונשמע" של דורנו. העמידה שלכם איתן, מתוך הכרה בצדקת הדרך ומתוך אהבת ישראל מוחלטת, היא שממשיכה את האור של לוחות הברית לתוך העולם ומבטיחה את הניצחון המוחלט.

שהקב"ה ישמור את צאתכם ואת בואכם, יפרוש עליכם סוכת שלום, ויקיים בכם במילואו את הפסוק החותם את ברכת הכוהנים בפרשתנו: "וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרְכֵם" (במדבר ו, כז). יהי רצון שהפצועים הגיבורים יזכו לרפואה שלימה ומהירה, רפואת הנפש ורפואת הגוף בתוך שאר חולי ישראל, ושכל החיילים יחזרו לביתם לשלום, בריאים ושלמים, עטורי ניצחון, ונזכה לקבל את התורה מחדש בפנימיות ומתוך שמחה אמיתית בגאולה השלימה.