אחי היקרים חיילי ולוחמי צה"ל, אנו זוכים בשבת זו לפתוח דף חדש בקורות ימי עמנו עם תחילתו של חומש שמות, "ספר הגאולה". המעבר מספר בראשית, ספרם של יחידים נבחרים, לספר שמות, שבו אנו הופכים לאומה בתוך כור ההיתוך של מצרים, נושא בחובו יסוד עמוק בבירור מהות השליחות היהודית.
הפרשה פותחת במילים "וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה", ורש"י מיד מעורר את השאלה המתבקשת: מדוע חזר ומנאם כאן והלא כבר מנאם בחייהם? ומשיב: "להודיע חיבתן שנמשלו לכוכבים". על פי תורת החסידות הביאור בזה הוא שה"שם" מבטא את כוח הנשמה כפי שהיא יורדת ומתלבשת בגוף ובמציאות העולם. הכוכבים, אף שהם נראים קטנים ורחוקים מן הארץ, הם בעלי עוצמה אדירה המאירה את חשכת הלילה. כך גם עם ישראל בירידתו למצרים – החושך והגלות אינם יכולים לגעת ב"שם", במהות העצמית של היהודי, ודווקא בתוך המֵצַר מתגלה הכוח המאיר שמעל לטבע.
עומק הענין מתחזק בהמשך הפרשה במעמד הסנה הבוער: "וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל". תורת החסידות מבארת כי הסנה, הקוץ השפל, מסמל את עם ישראל במצבי שפל וקושי, והאש היא אש הייסורים והמלחמה. הפלא של "איננו אוכל" איננו רק נס טכני, אלא הוראה נצחית: האש האלוקית שבוערת בנשמה היהודית היא זו שגוברת על אש המציאות החיצונית. כאשר משה רבינו מתמנה למנהיג, התורה מדגישה: "וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם". כאן טמון המודל לכל חייל ומפקד בישראל – הגדלות האמיתית איננה בהסתגרות ברוחניות מופשטת, אלא ביציאה אל העם, בנשיאה בעול עם החבר ובנכונות לפעול למען האחר, למען הכלל, פיזית ורוחנית.
החיבור של ספר שמות, ספר הגאולה, מתחיל דווקא מהיכולת של היחיד לראות את עצמו כחלק בלתי נפרד מהכלל, ולהבין שגם בתוך ה"עבודה הקשה" מסתתרת תכלית עליונה של בירור וזיכוך.
כחיילים בצבא הגנה לישראל, המשלבים תורה וצבא, אנו חיים את פרשת שמות בכל יום ויום. אנו נמצאים בשליחות כל שעה, לעיתים בתוך תנאי שטח קשים ובמצבים של דחק בגשמי ל לעיתים אף ברוחניות, אך עלינו לזכור את כוח ה"שמות", את העובדה שגם מתחת למדים ולציוד הלחימה, נמצאת נשמה, אש בוערת. הצבא הגשמי של עם ישראל הוא "צבאות השם" במובן העמוק ביותר.
השילוב של "ספר הגאולה" בחיינו אומר שאין רגע אחד של שירות שהוא "חול" מוחלט; כל שמירה וכל משימה הן לבוש למסירות נפש יהודית עתיקה שאיננה נשרפת באש, אלא הפוך, דווקא מתוך האש יוצאת בת קול אלוקית.
אנו פותחים את החומש השני בידיעה ברורה שהקב"ה "עמו אנוכי בצרה", ודווקא מתוך המאמץ והקושי מתחילה הגאולה האישית והכללית.
שהקב"ה ישמור את צאתכם ואת בואכם, יחזק את ידיכם, וישלח ברכה והצלחה בכל משימותיכם להכניע את האויב ולקדש שם שמים בכל מעשיכם.
יהי רצון שהפצועים הגיבורים יזכו לרפואה שלימה ומהירה, רפואת הנפש ורפואת הגוף בתוך שאר חולי ישראל, ושתזכו כולכם לחזור לביתיכם לשלום, בריאים ושלמים ברוח.
בברכת חזק ואמץ, לשירות מלא רוחניות ושנזכה לקדש שם שמיים בכל מעשינו!