סמל אוריאל פרץ הי"ד, מביתר עילית, חובש קרבי בגדוד נצח יהודה, נפל בתאריך זה לפני שנה, כ"ט כסלו תשפ"ה מירי נ"ט לעבר מבנה בו שהה בחאן יונס. הוא ספג את מלוא עוצמת הפגיעה וכך הגן בגופו על חבריו לנשק. בן 24 בנופלו.
אוריאל, בנם של אתי וחנן. נולד ביום ו' בטבת תשס"א (1.1.2001) בביתר עילית. אח למיכאל, הודיה ורבקה.
אוריאל גדל והתחנך בביתר עילית. למד בתלמוד תורה בעירו ולאחר מכן בישיבה קטנה "שבות יהודה" בירושלים. משם התקדם לישיבה גדולה "ראדין" בנתניה ובהמשך למד בישיבת "זיו ישראל" בשכונת נחלאות שבירושלים. בחדווה השכים קום ללימודי התורה, התמיד בהם והצטיין, חברותי ואדיב כלפי חבריו לספסל הלימודים.
בגיל עשרים החל בלימודי עסקים ונדל"ן, ולאחר מכן עבד בתחום. עם עמיתיו ולקוחותיו התאפיין ביושרה ובכנות.
עלם חמודות ירא שמיים, עניו, חביב על הבריות ובעל מידות טובות, קיבל את כולם בחיוך רחב ובסבר פנים יפות ומעולם לא הביע כעס או פגע באיש. ברגישות, בטוּב לב ובחסד דאג לסובביו, עשה למען אחרים, כיבד כל אדם והיה מלא בנתינה, כל זאת בצניעות, בפשטות ובלי לרדוף אחר תשומת לב ותשבחות. אף שהרבה לחייך והצחיק את מכריו, ידע להיות רציני בעת הצורך.
בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.
ביום 9.5.2024, בהיותו בן עשרים ושלוש, התגייס אוריאל לצה"ל ושובץ בגדוד "נצח יהודה" של חטיבת "כפיר" בחיל הרגלים. במסגרת מסלול הכשרת הלוחם המאתגר עבר קורס חובשים שנמשך שלושה חודשים, וסיים אותו בהצטיינות. למרות הקשיים לא התייאש, לא ויתר לעצמו ואף הצליח לחזק אחרים.
בני המשפחה סיפרו: "עם כניסתו לשירותו הצבאי, כאשר נשאל אוריאל על ידי אביו מדוע בחר ללכת דווקא למסגרת קרבית, לשמש כחובש קרבי, עם הסיכון הגבוה הכרוך בכך, השיב בפשטות האופיינית לו: 'אבא! אם אני לא אלך מי ילך?! אין מקום לשבת בחיבוק ידיים לאחר אירועי הזוועות הנוראים שחוו תושבי עוטף עזה ויש למסור נפש, לעשות הכול להציל חיי אדם, להגן על העם היושב בציון'".
לאחר ההכשרה הצטרף בהתרגשות כלוחם וכחובש לגדוד, שעסק בפעילות מבצעית בתוך רצועת עזה במהלך התקדמות הלחימה. הוא שאף לסייע לשחרור החטופים משבי חמאס, האמין שזו מלחמת מצווה וחש שליחות וגאווה לשרת בצה"ל למען המדינה. את כל כולו נתן למען המטרה והצטיין. חבריו ליחידה העידו עליו שהיה חייל מקצוען, מסור, אחראי, עז נפש ומקור השראה.
אוריאל הצליח לשלב תורה וצבא באופן עמוק. "הם הלכו בשבילו יד ביד", תיאר חברו אריאל. הוא הקפיד להתפלל שלוש פעמים ביום במניין, הקדיש זמן ללימוד תורה ותפס את עצמו כמגן בגופו על ארץ ישראל. "התגייס ונשאר בן תורה", פסק חברו נתנאל.
ביום 30.12.2024 לחם אוריאל בעיר בית חאנון שבצפון רצועת עזה. בזמן ששהה במבנה עם כוח מהגדוד, ירו מחבלים טיל נגד טנקים לעבר המבנה. אוריאל ספג את מלוא עוצמת הפגיעה ונהרג במקום, וכך הגן בגופו על חבריו לנשק. שבעה מהם נפצעו בתקרית.
רב-טוראי אוריאל פרץ נפל בקרב ביום כ"ט בכסלו תשפ"ה (30.12.2024). בן עשרים וארבע בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל שבירושלים. הותיר הורים, אח ושתי אחיות.
לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל.
אביו ספד לו: "כולם אהבו אותך, כיבדת כל בן אדם. בחג האורים, בחג הגדול הזה, נכבה האור הגדול. מי שהכיר את אוריאל ידע איזה אדם גדול הוא. מעולם לא פגעת באף אחד, מתלמוד התורה, בישיבה הקטנה, בגדולה ועד הצבא. אהבו אותך כמו אח ממש".
אחיו מיכאל ספד לו: "אוריאל איך עשית לי את זה? גדלנו ביחד, שיחקנו ביחד, רבנו ביחד, אתה מוכשר ביותר, היית מוצלח בישיבה, מוצלח בתיווך, מוצלח בצבא, בצעירותך הייתי מקנא בך איך היית קם להתפלל בשעת הנץ החמה. אני זוכר בבין הזמנים איך תמיד עזרת לחלשים בלימוד הגמרא. תתפלל עלי, תתפלל על רבקה, שרק אתה ידעת לשחק איתה, תתפלל על הודיה, תתפלל על אבא, תתפלל על אמא. אבא ואמא אתם אנשים גדולים! השם מביא נסיונות רק לאנשים גדולים (כמבואר בספר חובת הלבבות). אוהב אותך ומתגעגע אליך מאוד".
אוריאל הותיר אחריו מורשת של מסירות נפש, אהבת ישראל ועשייה למען הכלל. זכרו ימשיך להוות השראה לחבריו ליחידה ולכל מי שהכירו.
יהי זכרו ברוך