אחים יקרים חיילים ולוחמים.
אנו זוכים בשבת זו לעמוד ברגע שיא של ההיסטוריה היהודית, פרשת יתרו ומעמד הר סיני.
המעבר מהיציאה הפיזית ממצרים בפרשיות הקודמות אל קבלת התורה, נושא בחובו יסוד עמוק המגדיר את מהותו של של עם ישראל.
המהפך מהיותנו עם הניצל בנס לעם המקבל עליו עול מלכות שמיים ומחבר שמיים וארץ.
הפרשה פותחת בבואו של יתרו וחיבורו לעם ישראל, "וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹּהֵן מִדְיָן… אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹקִים לְמֹשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ", והשאלה המרכזית המתעוררת כאן היא מדוע התורה ניתנה דווקא לאחר בואו של גר צדק שהיה כומר לעבודה זרה? תורת החסידות מבארת כי תכלית מתן תורה היא "ביטול הגזירה" שבין עליונים לתחתונים.
עד מתן תורה היו הרוחניות והגשמיות שני עולמות נפרדים, ובואו של יתרו – בירור הניצוצות הגבוהים ביותר שנפלו למקומות הנמוכים ביותר, הוא שהשלים את התנאים למעמד האדיר של מתן תורה, החיבור הנצחי בין עליונים לתחתונים.
בפנימיות התורה מוסבר שמתן תורה לא שינה את חוקי הטבע, אלא העניק לחומר את היכולת להיות "כלי" לאלוקות. המדרש אומר שבהר סיני "ציפור לא צייץ… והעולם שתק", וגם לא חזר 'הד' מההרים ומהמרחב שסביב ההר, וזאת כדי להורות שהדיבור האלוקי חדר לתוך עצמיות הבריאה.
לכן, עשרת הדיברות פותחות במילים ב"אָנֹכִי ה' אֱלֹקֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם" – הקב"ה לא אומר "אנכי ה' אשר בראתי את העולם…" אלא 'אשר הוצאתיך מארץ מצרים..' הדבר מלמד אותנו שהבירור שנעשה ביציאת ממצרים נעלה אפילו ממעשה הבריאה, ענין זה של בירור הרוע והחושך והעלאתו לקדושה הינו יסוד עצום בשליחותנו כאן בעולם, וכמובא בחסידות ובקבלה שמתן תורה הינה 'החופה' וההכנה שלפני 'הנישואין' בגאולה האמיתית והשלימה.
כחיילים בצבא הגנה לישראל, המשלבים תורה וצבא, אנו חיים את מעמד הר סיני בכל יום ויום בשירותנו. השירות בצה"ל, עם כל המורכבות הגשמית והמבצעית שבו, הוא היישום המעשי של "ביטול הגזירה" בין עליונים לתחתונים.
החייל היהודי אינו "איש צבא" שגם לומד תורה, אלא הוא "בן תורה" המקיים את משימות הגנת עם ישראל כחלק מעבודת השם שלו. כאשר אנו קוראים את עשרת הדיברות בשבת זו, אנו נזכרים שהדיבר הראשון מחייב אותנו להכיר בהשגחה הפרטית המלווה אותנו בקרב, הוא המבדיל אותנו מאויבינו ומגדירים את "טוהר הנשק" היהודי הנובע מקדושת התורה. הגבורה בשדה הקרב אינה עומדת בסתירה לעדינות הנפש של התורה, אלא שואבת ממנה את תוקפה – לדעת מתי להילחם בעוז ומתי לחמול, מתוך ביטול לרצון ה'.
אנו נמצאים כעת במערכה גדולה על דמותו וקיומו של עם ישראל. זכרו כי כוחנו נובע מהחיבור להר סיני – מהידיעה ש"אַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ". האחדות שהייתה במתן תורה, "כאיש אחד בלב אחד", היא נשק הניצחון שלנו מול כל אויב.
אני נושא תפילה וברכה מעומק הלב לכל אחינו החיילים הגיבורים הנמצאים כעת בכל מקום שהם, בחזית, בקו האש ובמשימות המבצעיות; שהקב"ה ישמור את צאתכם ואת בואכם, יחזק את רוחכם וייתן לכם עוז ותעצומות להכריע את אויבינו ולהביא שלום אמת לארצנו.
יהי רצון שהפצועים הגיבורים יזכו לרפואה שלימה ומהירה, רפואת הנפש ורפואת הגוף בתוך שאר חולי ישראל, ושתזכו כולכם לחזור לביתיכם בריאים ושלמים, ושנזכה לקבל את התורה מחדש בשמחה ובפנימיות. ויתקיים בנו פסוק המעמד הנשגב:
"וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת וְאֶת הַלַּפִּידִם וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר וְאֶת הָהָר עָשֵׁן… וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק" (שמות כ, טו) – אך אנו המשרתים בצה"ל ומשלבים חיי צורה ומצוות עם שירות משמעותי, בכוח התורה, ניגשים אל הקודש ואל הניצחון.
בברכת חזק ואמץ, לקידוש שם שמיים ולניצחון מוחלט!