אחים יקרים חיילים ולוחמים!
השבת בע"ה נקרא את פרשת אמור, הפרשה המרכזת בתוכה את קדושת הזמנים, את המועדים ואת קדושת הכהונה.
השילוב בין הפרשה לשמן בו אנו נמצאים הינו מופלא במיוחד, שכן אנו עומדים בעיצומם של ימי ספירת העומר, בשבת המבשרת את בואו של ל"ג בעומר, יום הילולת התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי, בעל הזוהר הקדוש. הפרשה פותחת בציווי המיוחד: "אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם", וחז"ל מדייקים בכפל הלשון "להזהיר גדולים על הקטנים".
תור החסידות מבארת כי המילה "אֱמֹר" מבטאת אמירה רכה ופנימית, בעוד ש"הזהרה" היא מלשון "זוהר" ובהירות. תפקידו של הכהן, המשרת בקודש, הוא להאיר את המציאות באור של חסד, ולהשפיע מהקדושה שלו גם על ה"קטנים" – אותם מקומות בנפש ובעולם שנראים רחוקים או נמוכים.
הדבר בא לידי ביטוי בצורה נפלאה בחיבור לל"ג בעומר ולתורת רשב"י.
רבי שמעון בר יוחאי גילה את פנימיות התורה, את ה"זוהר", המלמד שגם בתוך החושך וההסתר של הגלות והקושי, מאיר אור אלוקי אינסופי.
ל"ג בעומר הוא היום שבו "פסקו מלמות" תלמידי רבי עקיבא, משום שביום זה התגלה כוח האחדות הנובע מהפנימיות, כאשר מביטים בנשמה, בנקודה המאירה שבכל יהודי, נעלמים הפירוד והמחלוקת. ספירת העומר, המופיעה בפרשתנו ("וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת"), היא התהליך שבו אנו מזקקים את המידות הגולמיות שלנו (חסד, גבורה, תפארת וכו') והופכים אותן לכלים לאור התורה. חודש אייר, שבו אנו נמצאים, הוא חודש הזיכוך, שבו אנו עמלים להפוך את ה"בהמיות" (קרבן העומר משעורים – מאכל בהמה) לדרגת "אדם" (מנחת שתי הלחם מחטים – מאכל אדם).
כחיילים חרדים בצבא אנו חיים את תורת ה"אֱמֹר" וה"זוהר" בכל רגע של פעילות מבצעית.
השירות הצבאי דורש מאיתנו משמעת עצמית ואף לעיתים גבורה במעשה בפועל, אך חייל המחובר לפנימיות התורה מבין שכל עוצמתו נובעת מהאור שבנשמתו.
הגבורה היהודית אינה רק כוח פיזי, אלא היא "גבורה שבקדושה". רשב"י לימד אותנו שיהודי הוא מעל הטבע, ובזכות פנימיות התורה אנו יכולים לעמוד מול אויבים עצומים מתוך ביטחון מוחלט. חייל שמשלב תורה ואורח חיים של שמירה על קלה כבחמורה יחד עם שירות צבאי פועל ככהן המאיר את שדה המערכה; הוא יודע שגם בתוך "מדי א' ו-ב'" הגשמיים, הוא שומר על ה'לבושים' הפנימיים שלו, מחשבה דיבור ומעשה.
האחדות של הלוחמים בשטח, דיבוק החברים והמסירות אחד למען השני, הם היישום המעשי של פנימיות התורה, היכולת לראות את ה"זוהר" שבחבר גם תחת לחץ ואש.
אנו נמצאים כעת בציפייה לאורו של רשב"י, המלמד אותנו ש"בהאי חיבורא דילך… יפקון ביה מן גלותא". זכרו כי כוח הדיבור (אֱמֹר) וכוח המעשה (הלחימה) יונקים את חיותם מהכוונה הפנימית שבלב.
שזכותו של רבי שמעון בר יוחאי תעמוד לנו עד עולם!
שהקב"ה ישמור את צאתכם ואת בואכם, יחזק את רוחכם ויעניק לכם ניצחון מוחלט ונסים גלויים שלמעלה מדרך הטבע.
יהי רצון שהפצועים הגיבורים יזכו לרפואה שלימה ומהירה, רפואת הנפש ורפואת הגוף בתוך שאר חולי ישראל, ושכל הלוחמים יחזקו את ה"זוהר" הפנימי שלהם ויחזרו לביתם לשלום, בריאים ושלמים, עטורי ניצחון וקידוש שם שמיים.
בברכת חזק ואמץ, שבת שלום ול"ג בעומר שמח ומנצח!