פרשת 'וישב' מתארת את תחילת הגלות הקשה של יעקב וזרעו, דרך סיפורו של יוסף, אשר נזרק לבור ונמכר לעבדות. הפסוק "וַיִּקָּחֻהוּ וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ הַבֹּרָה וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מַיִם" (בראשית לז, כד) מוביל את חז"ל לדרשה הידועה (שבת כב ע"א): "אֵין בּוֹ מַיִם, אֲבָל נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים יֵשׁ בּוֹ". יוסף הצדיק, שהיה עתיד להיות המשביר והמושיע, נאלץ לרדת למקום הנמוך והמזוהם ביותר, סמל לכל הרע והטומאה שבעולם.
תורת החסידות מתמקדת בדיוק בנקודה זו של הירידה לצורך עלייה, סיפורו של יוסף הינו מודל עבודה עבור כל יהודי, בבחינת "ירידה לצורך עליה". יוסף, היה חייב לרדת לבור למצב של בדידות, ניסיון קשה ומגע עם טומאה (נחשים ועקרבים) ומשם, דרך עבדות ובית כלא, עלה למעלה מעלה, להיות מלך משנה במצרים. דווקא במקום הנמוך ביותר, ב"חוץ" של מצרים, יכל יוסף לפעול את פעולותיו הכי טובות: לשמור על קדושתו, לגלות את האמונה ולפרנס את כל העולם כולל משפחתו. זו הוכחה שאין מקום שאין בו יכולת לפעול ולהאיר; ככל שהירידה גדולה יותר, כך הפעולה הנדרשת גדולה יותר, וכך האור שיבוא אחריה עצום יותר.
ואנחנו, בניו של יוסף הצדיק, נשלחים כיום לבורות היומיום, ה"שדה", למקומות פיזיים ורוחניים המאתגרים ביותר, בהם אנו פוגשים נחשים ועקרבים בצורת סכנות, עייפות, והתמודדות. כחיילים המשרתים בצה"ל, אנו נדרשים לרדת אל תוך הגשמיות והשגרה. המפתח שלנו, כפי שלמדנו מיוסף, הוא לשמור על הצדיקות והאמונה בתוך ה"בור". כאשר אנו מקפידים על לימוד תורה, על הנחת תפילין, ועל שמירת טוהר המחנה, אנו הופכים את ה"בור" – את העמדה, את הטנק, את הבסיס המרוחק – לנקודת עלייה, למקום שבו השכינה יכולה לשרות באופן הכי גלוי, כי אור ה' מאיר דווקא במקום שבו החושך הכי גדול. אנחנו זוכים שבזכות ירידתנו לצורך עלייה, אנחנו מבטיחים את שלומם ואת הגנתם הרוחנית והגשמית של כל עם ישראל, ממש כמו יוסף במצרים.
אני מברך את כל חיילי צבא ההגנה לישראל, העומדים כעת באומץ לב ובמסירות נפש בקו האש, שומרים ומגינים על עם ישראל, שתזכו לשמירה מופלאה והצלחה עצומה בכל משימותיכם, מתוך אורח חיים של קדושה ובריאות! שהקב"ה יחזק את ידיכם וישיב אתכם בשלום, מתוך שמחה ובריאות. אנו מתפללים מעומק הלב לרפואה שלמה ומיידית לכל פצועי צה"ל וכוחות הביטחון.
בברכת חזק ואמץ, ושתשרה השכינה בכל פינה!