אחים יקרים חיילים ולוחמים!
בשבת זו נקרא את פרשת 'בהעלותך' הפרשה המעבירה אותנו בצורה חדה ומדויקת מחנוכת המשכן אל שלב התנועה, היציאה לדרך וההתמודדות עם אתגרי המסע במדבר הגדול. הפסוק הפותח, "בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרֹת", מעורר שאלה יסודית שנדונה רבות בתורת החסידות: מדוע השתמשה התורה בלשון "בהעלותך" ולא בלשון הדלקה רגילה?
והביאור הפנימי מתחיל בפירוש רש"י על הפסוק שהדלקה זו צריכה להיות באופן ש"תהא שלהבת עולה מאליה".
תפקידו של אהרן הכהן אינו רק להביא אש מבחוץ, אלא לגלות את כוח הבעירה הפנימי החבוי בתוך השמן והפתיל, עד שהנר מסוגל להאיר ולהמשיך לבעור בכוחות עצמו. שבעת קני המנורה מייצגים את שבעת הסוגים והגוונים השונים בנשמות עם ישראל, אך כולם נדרשים להיות מכוונים "אל מול פני המנורה" – אל השורש הרוחני המאוחד המקשר את כולנו לקודש הקודשים.
בהמשך הפרשה ניתן לראות את הנקודה הפנימית הזו מזווית נוספת, כאשר התורה מתארת את סדר המסע של דגלי בני ישראל על פי החצוצרות וענן ה'. נאמר שם: "וַֽיְהִ֛י בִּנְסֹ֥עַ הָאָרֹ֖ן וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֑ה קוּמָ֣ה ה' וְיָפֻ֙צוּ֙ אֹֽיְבֶ֔יךָ וְיָנֻ֥סוּ מְשַׂנְאֶ֖יךָ מִפָּנֶֽיךָ".
"נסיעת הארון" מייצגת את היציאה של התורה והקדושה אל מרחבי העולם הגשמי, אל מקום העימות עם כוחות החול והחושך. הניצחון הצבאי והרוחני, שבו האויבים נפוצים ומפחדים, אינו תוצאה של כוח טכנולוגי או אסטרטגי מנותק, אלא הוא פועל יוצא ישיר של היות הארון נישא בראש המחנה. כאשר עם ישראל נע במדבר מתוך סדר פנימי מדויק, כשהמשכן במרכז וכל שבט שומר על דגלו ומקומו, המחנה מקבל חוסן מוחלט שאין שום מניעה גשמית שיכולה לעמוד בפניו.
היסודות הללו נוגעים בנימי נפשנו ובעומק הווייתנו דווקא בימים אלו, שבהם אנו עומדים בעיצומה של מלחמת התקומה המתמשכת. אנו נדרשים בכל יום לעוז, לגבורה ולנחישות בשדה הקרב, מול אויב אכזרי שמנסה להחשיך את אור הקדושה בעולם.
עלינו לדעת ולהפנים, החוזק של המחנה בגשמיות תלוי באופן מוחלט בחוסן ובקדושה של המחנה ברוחניות.
קיום תורה ומצוות, הקפדה על קלה כבחמורה, הנחת תפילין ותפילה במנין, קביעת עתים לתורה, אינם "תוספת" לשירות הצבאי או זמני פנאי, אלא הם-הם המנוע המבצעי האמיתי. הרוח היא שמנצחת את הפלדה, והדבקות בה' היא שיוצרת את השריון המגן על הלוחמים.
כחיילים בצבא הגנה לישראל המשלבים תורה וצבא, כל אחד מכם הוא בבחינת נר ממנורת הזהב הטהורה. המשמעת הצבאית בכל משימה, בעורף או בחזית, אומץ הלב והנכונות למסירות נפש למען הכלל, הן הדרכים שבהן השלהבת שלכם "עולה מאליה".
השילוב שבין החרב האוחזת ביד לבין ספר התורה החקוק בלב, הוא שמבטיח את מימוש ציווי התורה "וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ". כאשר אנו חזקים ברוחנו, מאוחדים כאיש אחד מול פני המנורה, ומקפידים שחיי המחנה שלנו יהיו מלאים באור של תורה ומצוות, אנו ממשיכים באופן ישיר את הברכה של "קומה ה' ויפוצו אויביך". החוסן המוסרי והרוחני של הלוחם היהודי הוא שמקנה לו את התושייה הטאקטית, את חדות המחשבה ואת הניצחון במערכה הגשמית.
שהקב"ה ישמור את צאתכם ואת בואכם, יפרוש עליכם סוכת שלום, וייתן לכם עוז, תושייה וניצחון מוחלט על שונאינו. יהי רצון שהפצועים הגיבורים יזכו לרפואה שלימה ומהירה, רפואת הנפש ורפואת הגוף בתוך שאר חולי ישראל, ושכל הלוחמים יחזרו לבתיהם לשלום, בריאים ושלמים ברוח ובגוף, מתוך שמחה וגאולה קרובה. ונזכה לראות במהרה בהדלקת המנורה הטהורה בבית המקדש השלישי, כפי שמבטיחה לנו הפטרת הפרשה בנבואת זכריה:
"לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ כִּי אִם בְּרוּחִי אָמַר ה' צְבָאוֹת" (זכריה ד, ו).
בברכת חזק ואמץ, לשירות מקדש שם שמיים, לקדושת המחנה ולניצחון מוחלט!